The Power of the World always works in circles

 Black Elk

אני לא יכולה לחשוב על שום חלק בפרקטיקה שלנו שחשוב יותר מהמעגל. במובנים רבים, המעגל חשוב וחיוני יותר מהצמחים עצמם.

רבים דשדשו בחלק הזה, מעדו, סגרו עצמם מפני התופעה.

מעגלים הם כנראה צורת ההתארגנות החברתית הראשונה שלנו, אולי תוצאה גיאומטרית של הסימטריה העגולה מסביב למדורה, או סתם הרגל מהתכנסויות לא רשמיות של נשים הקולעות יחדיו סלים עם רגליים. למעגלים יש דינמיקה משלהם ואפילו גודל מקסימלי מהותי - אתם צריכים להיות מסוגלים לשמוע את האדם שמולכם כשהוא או היא מדברים. כאשר מעגל גדל מעבר לגודל מסוים, הוא מתפרק, וזה אולי חלק מהסיבות לכך שיש מעל ארבעת אלפים שפות בעולם, ולפחות אותו מספר של שפות שנכחדו.

אנחנו מתעניינים בסוג מסוים של מעגל, מעגל רפואה. מעגלי הרפואה מעוצבים (לעיתים קרובות בצורה רופפת) על צורות מעגליות של ילידי אמריקה ושל עמים ילידים אחרים, במיוחד של מעגלי פיוטה. לא מעט אנשים, לא ילידים והרפתקנים ברוחם שביקרו והשתתפו במעגלים כאלו זיהו את ערכם הצורני והרוחני, ובמהלך חצי המאה האחרונה נוצרה צורה חדשה של המעגל – מעגל הרפואה הפסיכדלית.

חלק ניכר מעבודת הצמחים נעשה בידי נשים, במעגלי נשים. משקיף אחד אמר שמעגל נשים מוקדם בבולינס (קליפורניה) היה תחילתה "של סוג מסוים של מטריארכיה." המשוררת ג'ואן קיגר זוכרת זאת בצורה פחות דרמטית. היו הרבה אחרים. כפי שאמרה זאת פעם קייתלין הריסון, "באיזו תדירות הייתם רוצים לבלות את הטריפ שלכם בדיבור עם מישהו?". מבנה המעגל עצמו אמור למנוע את כל זה. הוא שומר על האנרגיה ממוקדת ומספק גבולות וערוצים בטוחים עבור התלהבות רוחנית.

חלק מהמעגלים הם חבריים ולא רשמיים בקהילה המתכנסת לציון היפוכי השנה, נכנסים או יוצאים מהיום הארוך (היפוך הקיץ) או הקצר (היפוך החורף) ביותר בשנה או אולי חג חירות יהודי. לפעמים יווצר מעגל המוקדש לחקירה של צמח מסוים כמו סאלויה דיוינורום או איווסאקה או 5-מטוקסי-דימתילטריפטאמין. פגאנים הם קהילה מסורה וחוקרת של צורת המעגל במשך שנים רבות.

מעגלים רבים מונהגים בידי אנשי מקצוע הגובים תשלום עבור השירות. חלק מהם דיי מצויינים, אחרים מנהיגים עם הזמנה, על-ידי אנשים בקהילה המוכרים בזכות המיומנות והמומחיות שלהם. מעגלים אחרים הם חסרי הנהגה.

מעגלים חסרי הנהגה עובדים בצורה הטובה ביותר אם רוב או כל המשתתפים בעלי ניסיון מקביל. במעגל חסר הנהגה, עדיף יקרא מעגל משותף, המנהיגות נותרת מרחפת, כך שעל כל החברים בה להיות מוכנים לקחת אחריות ולתת כיוון בכל עת במהלך כל התהליך. אמנם העדר היררכיה רשמית כזו עלולה להוביל לרגעים כאוטיים, אך זה בדיוק התוהו הלא-צפוי הזה שמסוגל להרים את החוויה לרמות שלעולם לא ניתן היה להגיע אליהם במפגשים מתורבתים ומתוכנתים.

אני צריכה לדבר? האם עלי לעשות משהו? האם כולם מחכים לי?

במעגל משותף, לכידות קבוצתית היא חיונית. עדיף לקבוצה להיפגש באופן קבוע, עם אותם אנשים, או עם אותה קבוצת ליבה כדי לפתח את האמון החזק שמסייע ותורם לנו רבות לפריצות דרך של גילוי וביטוי העצמי, עלינו להיות מסוגלים לקבל בברכה רוחות מיותמות או צורות אחריות אחרות שהוזנחו לפני זמן רב.

הכותבת שלכם, כחלק מהמחקר שלה, קשרה נעליה על הזמנה למעגל נשים, מעגל משותף שמכאן והלאה אכנה בשם חבורת "הקאליות הרעות". לפני הכל היא נאלצה לעבור טקס חניכה מפחיד, שבו היא נלקחה למערה עתיקה, הופשטה ונצבעה באוכרה, לאחר מכן נאלצה לסגוד לאלילות קטטוניות-גיהנומיות. היא נאלצה לחתוך את עצמה בסכין ולפזר את דמה על הקליטוריס הקדוש של קאלי, אחרי זה נאלצה ללקק את זה. רק אז, לאחר שהושבעה לסודיות תחת כאב אי-השפיות המקבע, הורשתה להיכנס אל התעלומה.

הרגע המצאת את הסיפור הזה. את שוב מנסה לכתוב רב-מכר.

אתם צודקים. מה שבאמת קרה נשמר בחשאי.

שלא כמו רוב המעגלים, שלמדו לקבוע חוקים וגבולות, כמו "ללא הקצנה התנהגותית" או "ללא הרס של רכוש", חבורת הקאליות הרעות, מלבד התחייבות להישאר במעגל, השאירו את השאר פתוחים בצורה מפחידה. אפילו אתגר פיזי ואלימות, למרות שהם נדירים, אינם מחוץ לתחום.

הקאליות הרעות מתחילות בהשבעה של ארבעת הכיוונים, שלמעשה במקרה שלהן, הם שבעת הכיוונים:

הו, רוח מזרחית

רעננות האביב וגבישי הבוקר,

דם חדש וטל הדבש הזורח,

בוקעים, מבזיקים, מצביעים, ומחשבה חדה

שחר לבן, אתה רצוי כאן

קבל אותנו.

לאחר ההשבעה, מקל הדיבור מועבר. העברת מקל הדיבור נקראת סיבוב (ס.ב.ב).

במעגלים מסוימים הסיבובים רציפים, במעגלים אחרים יש סיבובים בזמנים מסוימים, כמו בהתחלה (לרוב נקרא 'סיבוב כוונות'), ואחד בסוף (נקרא 'סיבוב סגירה'). איך נקראים הסבבים ומתי, תלוי במעגל ובדרך בה הוא נרקם.

במעגלים עם הנהגה, המנהיגים לרוב קוראים אל הסיבובים. במעגל משותף, סיבובי האמצע נקראים בידי כל אחד מהמשתתפים, אך נתונים להחלטה כללית.

זמן לסיבוב?

ואז מעבירים את המקל...זה הזמן לבדוק מה המצב עם כולם. במעגלים מסוימים מצופה מכל המשתתפים להציע שירה, לרנן רננה או להשביע השבעה. הקאליות הרעות ודרכן באסכולת הלֵסֵה-פֵר שלהן, מעודדות שירה, אך הן מקבלות את כל המילים המתאימות. לפעמים סיבוב שלם מדובר - כל אחד ואחת מדברים על איך עובר עליהם הלילה, על הדברים המתהלכים סביבם ומה הם ראו. סיבובים אחרים הם פרגמטיים ביסודם - זמירות ספונטניות או גלוסולליה (דיבור בלשונות).

או שמנגנים בכלי מוזיקלי

או רק עם הרעשן.

סבבים מעגנים את המעגל, מחזירים את כולם וממקדים את האנרגיה מחדש אל הצמחים. זה טוב.

הו, רוח דרומית:

אחר צהריים חמים בשדה מוזהב,

חוף שמשי וסעודה שלישית,

קבלת פנים היא ברכתך,

ונדיבות היא תגובתנו.

חלק מהמעגלים, במיוחד מעגלי חברים שמכירים זה את זה, מתחילים עם MDMA, ועוברים לחומר הזייתי מספר שעות לאחר מכן, ל-LSD, פטריות או פנתילאמינים כמו 2CB או 2CI.

מעגלים נפגשים במקומות נפלאים כמו חופים, כרי דשא, חורשות או מדבריות. או בית של מישהו. קשרים קהילתיים נוצרים מחדש, בעיות מדוברות החוצה. האלים מתקבלים בברכה ולאדמה מודים.

הו, רוח מערבית

שקיעות אדומות ומבט מפתה,

נשיקה רכה משתהה.

הקסמת את העולם,

ואנחנו זורמים עם זה.

המצע שלך, המצע שלנו,

באהבה, יחד.

לחלק מהמעגלים יש כוונה טיפולית - לחלקם יש תחושה די רצינית וחלקם קודרים בעליל. כאלו הגבלות, דמוי כנסייה וצמצום הקודש נראות לי מיושנות, אבל לחלק יש יותר ניסיון בעניינים כאלה ממני.

הקאליות הרעות נמצאות בקצה השני. חוסר הכבוד משתולל, צחוק מתקרקר. נראה שהן חסרות פשר בחתירתן אחר דום.החופש המוחלט. מרכילות שקראתי, כמה מהמעגלים של אלן ווטס היו כאלה.

רישיון, נשמע לי סביר.

נשות מקצוע מנוסות שביקרו את הקאליות הרעות עזבו ממלמלות ומנענעות בראשן. איך עבודה רוחנית יכולה להיעשות בתוך כאוס שכזה?

הו, רוח צפונית:

כאוס פראי בפסגה סלעית,

סלעים חצבו את הדרך האיטית.

"תני לנו את הגבורה לעמוד ברוח הצפונית",

הזקנים שלנו התפללו.

צמרמורת עמוקה. עננה חשוכה. חורשה באלפים.

את רצויה כאן.

את לא שונה מאיתנו.

תענוג!

מכל מקום שנסתכל על מעגלים, מעגלים של אלה שעושים מעגלים כבר הרבה זמן, בין אם בקרחת מדבר או בקרחת אמזונית, אנחנו נמצא מזמור. המזמור הוא הסולם. המזמור הוא הגשר בין העולמות. רוחות חיות במזמורים ומגיבות להם, הם נותנים מזמורים והם משנים צורה דרך מזמורים. המזמור הוא המתווך, מרקורי שחי בשני המחוזות, במעגלים שנמצאים יחד כברת דרך, אפשר לשמוע את זמרור הפאר ותפארת קורעת לב.

איכשהו מזמורים מסוגלים לפרוח במרחבים שבהם דיבור לא מתאפשר, במרחב שבו צמחים יודעים איך לזמר ובעלי חיים מבינים אותם. מעל לרמות מסוימות, דיבור רגיל לא יספיק. זה מורכב מידי. דיבור רגיל מביא סוגיות של זהות והיסטוריה ארצית, הוא יכול לכפות יצירה של גבולות והבחנות שאין להם משמעות בעולם הרב-ממדי של החוויה. מסיבה זו, גם האיווסקרו מהג'ונגל וגם איש הדרך מהנוואחו מזמרים.

הו, רוח השמים.

מלאכים זריזים ומזמורים חדשים,

חיינו, בלתי נראים.

שמץ של השתובבות, ובית של כוכבים.

אתה רצוי כאן.

מעגלים עוסקים בהתחדשות, ריפוי ובניית קהילה. הם תרופה לניכור והבסיס לכל תרגול שבטי. מעגלים חברתיים הם הקישור שלנו לדרכים העתיקות ולמילניום הלא מסופר של מורשת האדם הבתא-כוכבית שלנו. כל היבשות בכל העידנים והטרום-עידנים של הקיום האנושי מקושרים במעגלים.

הו, רוח הארץ.

בית השורש ועורק האם,

עצמות נרקבות וסיפורי רפאים.

כל אבותינו, תורשתינו.

אמא גדולה, חשכה עצומה, רחם אדירה,

והנתיב בו אנו צועדים.

אתה רצוי כאן,

אנחנו, ילדיך.

אם אינכם מוצאים מעגל, התחילו אחד.

הו, רוח המרכז

לאן נחזור,

איפה נשאל והיכן נחפש,

ולא נמצא כלום?

מה? 

זה!

ברוכים השבים חברים. השיבו אותנו.