הסוף הזה כבר לא קרוב, הסוף הזה הוא עכשיו.

זה קורה סביבנו וזה קורה בתוכנו. הזמנים שלנו לא רק מעניינים ורדיקלים, הם גם אפוקליפטיים בעליל.

בזמנים כאלו, אלה אחת מדברת אלינו.

לילית, התופת התלמודית, תמונה מתעתעת בשמי הלילה של העיר ירושלים, צל מתולע בקטקומבות הרריות ובמערות מדבריות.

לילית לא מספרת לנו רק על מסתורי המין ושדה הקרב של האהבה, אלא על מלחמה.

הגיע הזמן לדבר על מלחמה, שכן ענני הסערה יורקים ברק בזמן שהיא רוקדת במעונה המוצל.

גם אם עדיין לא שמעתם את קולה, בטוח ראיתם את העדויות לשינוי הקיצוני בעולם.

לפעמים אני מהססת לקבל את הסימנים, להתעמת עם הארכיטקטורה הקטלנית שהקמנו.

מדוע עלינו לעבור מעל המגדל הזה כמו קוראי טארוט בעל כורחם? למה לא לקפל אותו בחזרה לתוך החפיסה, או לערער את המשמעות, כאשר הוא חד בצללית והרסני ביישום? אני מציעה שעלינו לשקול את תנוחות המוות שלנו במדיטציות של כתר והמסת בשר, את ההרס לא רק של המגדל, אלא של כל העולם על ידי גלי ההלם שנוצרו כתוצאה מכך.

מעטים יעזו לעשות זאת.

אפוקליפסה היא רעיון שנשפך עם ראשי הנפץ הסובייטים, עם ימי הביניים, עם התגלות יוחנן, לטובת האשליות היותר נוחות שמרצדות על פני מסכי המחשבה הנוכחית בכל מקום. אך אש, כפי שידעו האלכימאים הוא סמל להתחדשות, וזה מה שקלף המגדל יכול להביא לנו.

החוויה שלי מעלה סיבות ברורות למה שאני מכנה 'הכחשת אפוקליפסה' בתחומי הפסיכולוגיה והכימיה של המוח, מה שבתורו נותן לנו שיטות להביס את הצנזורות הפנימיות האלו. מתוך הבנה כיצד לאירועים סביבנו בעולם הפיזי יש משמעות נסתרת או איזוטרית, אנחנו יכולים לקבל את ההחלטה האמיצה ליישם זאת בזמננו שלנו, לקרוא את סימני הכוכבים והגאות והשפל המשפיעים על כל בני האדם, ולנסוע עם הישויות שנמצאות מאחוריהם.

כדי להתעמת עם קלף המגדל, עלינו להיות מסוגלים קודם כל לתפוס אותו בעצמנו ובחיינו, להיות אמיתיים, במקום לעסוק בספקולציות סרק על מוות. גם אם הוא מואר יפה באור סגול זוהר.

חוסר היכולת לתפוס אסון מתקרב הוא מה שמכונה בפסיכולוגיה 'הטיית נורמליות'. זוהי הסיבה הקלינית לכך שכאשר אנשים אפילו כשהם בסכנה ברורה - כמו למשל באסונות טבע או בזמן מלחמה - מסרבים להאמין שמשהו לא בסדר. הם לא רצים, הם לא מגיבים, הם לא מצילים את עצמם.

זכרו זאת בפעם הבאה שתראו צילומים של אסון, מהומה, שריפה או מלחמה. שימו לב כמה אנשים לא מסוגלים להבין מה קורה סביבם, ואז צופים בגורלם. הם מוכים באלות משטרה, מוצפים בשיטפון, להבה או ירי, מנומסים בידי מנגנון המלחמה, פרצופים מסומנים במבט של חוסר אמון גם כשהם נמחקים. זוהי הטיית נורמליות בפעולה.

המוח שלנו פשוט לא טוב בעיבוד מידע חדש, הם אומרים לנו שאם משהו מעולם לא קרה בעבר, אז זה לא יקרה עכשיו, ושזה כבר לא קורה. אנחנו בוהים בסוף הציוויליזציה, הכחדת המין שלנו ומות החיים על פני כדור הארץ. וזה יהיה גורלה של רוב האנושות, לא לרוץ, לא להגיב, לא להציל את עצמם. לא רק הציניות מגנה על עצמה, כל הממים שלנו מבקשים לשמר את עצמם ואם לא ניקח עליהם אחריות במודע, הם בהחלט מסוגלים להרוג את המארח.

התסריט מתעקש שהכל בסדר, לילית לא כאן, שאין נמר בעשב הגבוה.

אנחנו פגיעים במיוחד לטורפים המוסווים היטב. הנמר הוא פשוט תנועה לא ברורה מרחוק, אולי זה כלום.

תשומת הלב שלנו נודדת חזרה לשגרת היומיום שלנו. אנחנו חוזרים למרעה, מעבירים ערוצים, מקלידים חיפוש נוסף בגוגל. כפי שכל מאגיקונית יודעת, קשה לשמור על מיקוד ללא המשמעת הכפויה של תרגול מובנה. גם כשהנמר מתפרץ מהעשב הארוך וטורף מישהו, הנורמליות ממליצה לנו להוריד את הראש ולהמשיך לרעות. כדי לשכוח מזה. להפריד אותו כאירוע חריג בודד. בעבודתי עם הבהמה הפנימית, גיליתי עד כמה עמוקים דפוסי ההתנהגות האלו. לאדם ואישה יש היסטוריה של טרף.

הטיית נורמליות מעוורת אותנו אליה. כאשר אסון מתרחש, זו הטיית נורמליות שהופכת אותו לאירוע חריג יחיד. זה אפילו יותר קל אם זה קורה לאנשים הגרים בחלק אחר של הגלובוס הקטן שלנו.

תפקידה של המכשפה בהתחלה הוא לא להיות הנמר, אלא קודם כל לראות את הנמר. לזהות דפוסים, לשכפל דפוסים ואז לשנות אותם.

מושג חשוב כאן הוא הקרב של להיות פתוח מכל שמונת הצדדים.

טוטם שכדאי לשקול לעבודה כזו הוא העכביש, שימושי גם במדיטציה בתנועה וגם בישיבה. בנינג'יטסו, המודעות הזו נקראת העיניים והמוח של האל. זו הייתה הדרך היחידה לשרוד בתוהו ובוהו לכאורה של שדה הקרב העתיק, וזו הדרך להיות בעולם המשוגע שלנו, השופע נמרים מעוטרים בתכשיטים ורובים.

הטיית הנורמליות המובנית שלנו מתחזקת עוד יותר על ידי שגרה, לחץ חברתי, שיווק המוני ותקשורת. אנחנו מתוגמלים על חזרתיות, במקום על לקיחת סיכונים. החיים שלנו בנויים על תוכניות קטנות שמגדירות מה אנחנו אוכלים ושותים, איך אנחנו מתלבשים ובסופו של דבר מה אנחנו יכולים לראות. כך מותנו מוסתר מאיתנו. הטורפים הושמדו. המלחמות נלחמו במקומות אחרים. המחלות המוסתרות מאחורי המסכים.

כקוסמים, אנחנו לא צריכים להסתפק בראייה מוגבלת כזו. לא מן הנמנע שכולנו נרדם אל עולמם ההזוי של הפוליטיקאים והארכונים. אנחנו לא צריכים להגביל את הרעיונות שלנו למוח הכוורת של חוות קוביות משרדיות, אנחנו יכולים להרחיב אותם מעבר לשמונה עיגולי הרגליים שלנו. כגנוסטיקנים ומכשפי כאוס עלינו לאתגר ללא הרף התנהגות של יצירת דפוסים.

אנחנו רואים זאת בליצנות של כריס רוק או ביל היקס, בשבירת הטאבו של קסם הכאוס או של קראולי, ובכתיבה של אאוטסיידרים כמו המרקיז דה סאד או פיליפ ק.דיק. עם זאת, אל לנו לטעות ולדמות בעבדות את המופתים האלו. עלינו לתכנן אסטרטגיות כנגד הארכיטקטורה האישית שלנו. למרות שברור שיש עקרונות ישימים אוניברסליים, החניכה של קלף המגדל היא בסופו של דבר אישית.

בעבודתנו עם לילית, סקס, סמים וייסורים הם הכלים שבהם אנחנו משתמשים כדי להרוס את המצב הרדום של הטיית נורמליות. אבל עלינו להיות מודעים להחלפת הדפוסים של הטיית נורמליות בפינוק, התמכרות והתעלמות.

קסם הוא אמנות, וכמו מלחמה, זה מגיע עם רשימת נפטרים ונפגעים כבדה. גם במעשים הקטנים שמציינים את התרגול היומיומי וגם בכור ההיתוך של הטקס האינטנסיבי, יש לבחון את הכוח.

אין סוף לתהליך השינוי הזה.

כאשר הנמר מופיע והתגברנו על הטיית נורמליות ומזהים מהי, התגובה שלנו משתנה. אנחנו נמצאים כעת בתחום של התמודדות עם מצב לחץ. זה המקום שבו אם התרגול שלנו הצליח, הבחירה נכנסת למשוואה.

לחץ מאט באופן אנושי את התגובה.

הוצע בעבר כי הסיבה לכך היא שכאשר היינו טרף של חתולים ונחשים גדולים, אי תנועה הגדילה את סיכויי ההישרדות שלנו. עם זאת, תגובה כזו יכולה להרוג אותנו באותה קלות, וזו הסיבה שבאומנויות הלחימה מתאמנים להפוך את תגובת הלחץ למכה מונעת או מיירטת. לעתים קרובות זה כרוך בקבלת צורות לחימה של בעלי חיים כמו גמל שלמה, נמר או דרקון. זה מחייב את המתרגלת להציב את עצמה במצבי קיצון. עלינו להתאמן בכוונה ותחת לחץ, אחרת לא נוכל להגיב במצב אמיתי.

בעבודה הקסומה שלנו עם לילית והחיה הפנימית יש תהליך שמאני דומה של התגלמות צורות הטורף הכימריות האלו. אלכימיה פנימית זו ושליטה במערכת האנדוקרינית יכולים להוביל למצב של התמוטטות, טירוף או קונדליני שמתעורר. סקס הוא לא נקודת ההתחלה בעבודה עם לילית, סקס הוא שדה הקרב האולטימטיבי, מקום ההוכחה הסופי של הכוח האלכימי שלנו.

הצתת שריפות היא דבר אחד, רתימתן היא דבר אחר, ואיננו מתנצלים על הסכנה הגלומה בפרקטיקות בהן אנחנו דוגלים. זו הדרך הקצרה, וחסר לנו זמן. אנחנו צריכים לקבל את זה שאנחנו מתוכנתים גם מבחינה התנהגותית וגם כימית להיות מכחישי אפוקליפסה.

זה נעול בתגובות הילחם, ברח או קפא. תגובות שניתן לאפיין באלכימיה פנימית על ידי הטריאדה של מלח, גופרית וכספית. כולן תגובות תקפות, אם נוכל ליישם אותן בזמן הנכון, במקום להיות אי פעם קורבן למצבי תגובת שרשרת מגמגמים.

משמעות הדבר היא השגת שליטה על מה שהם תהליכים לא מודעים. ההתפתחות האינטלקטואלית של הרצון אינה מספיקה, יש צורך בתרגול פיזי.

הכימיה פשוטה להסבר. אם אנחנו מרגישים חוסר שליטה במצב לחץ, הגוף מפיל פצצת קורטיזול. זה מוביל להצפה של קורטיקו-סטרואידים אשר למעשה יוצרים קצר חשמלי במוח. זה חוסם את היכולת לקשר שינויים בהתנהגות עם התוצאות הרצויות. התנהגות גמישה ומגיבה מוחלפת בפעולות אוטומטיות. מערכת החיסון קורסת והגוף מתקפל לתוך עצמו. אנחנו בעצם מתכוננים להיבלע.

באמצעות אלכימיה פנימית אנחנו יכולים להימנע מלהיות טרף יפה על ידי הרחבת השליטה שלנו במצבי לחץ.

מדיטציה היא טכניקה מוכחת אחת, ושליטה בתגובת האדרנל באמצעות חשיפה ללחץ היא אחרת. אני מציעה שנשלב את שניהם. ניתן לחפש אתגרים כאלו בטיפוס הרים\קירות, גלישה, ריצה חופשית ועיסוקים רבים אחרים אם הם מבוצעים בכוונה. או שאתם יכול להסתפק בלהיות אוכל.

אם הנמר לעולם לא מתממש, אבל אנחנו ממשיכים לקלוט את הריח הכבד שלו, אז אנחנו נכנסים למצב קבוע של פחד בסיסי. אנחנו מוזנים קורטיזול בטפטוף שיכול לשנות לצמיתות את הכימיה של המוח שלנו ואת הפיזיולוגיה שלנו.

הכתפיים המעוגלות, הצוואר הבולט והבטן הרכה של ההומו אורבניס מסמנים גוף במשבר. המערכת החיסונית והדחף המיני מתרסקים כדי להיות מוגנים במשככי כאבים וממריצים. אם קסם הוא המדע והאומנות של גרימת שינוי בהתאם לרצון, אז מתח הוא התרופה האנטי-קסומה האולטימטיבית. זה סוגר אותנו מהאפשרות ליצור שינוי, גם בעצמנו וגם בעולם.

אנחנו חיים בחברה שהיא בעצמה גוף שנמתח על מתח כרוני. חברה הפועלת כמו חוות עבדים, אוכלוסייה חסרת אונים של זומבים שמטופלים בתרופות עצמיות עם דליים של קפאין וחלב חם כדי להשלים את המחסור בקורטיזול. על ידי חיזוק ותגמול הטיית הנורמליות, הכבשים ירשו את כדור הארץ.

פתיחת עינינו לאפוקליפסה היא תרופת הנגד, ניצול של מערכת קסם שיכולה לעשות אלכימיזציה של מצבים קיצוניים במקום להיות משותקת על ידם.

 אם אנחנו רוצים לשרוד, עלינו להיות הנקודה הדוממת בסערה במקום להיות קפואים מפחד. עלינו להפסיק ליפול וללמוד לקפוץ.

במקום זאת עלינו לרכב על פחד כמו נמר, או דרקון, או כפי שאנחנו מעדיפים לומר, חיה בעלת שבעה ראשים.