דטורה, לויתן וריבוע קסם אחד
Posted by entheogenic paths on
אתמול בלילה, פרח הדטורה הלבן נפתח בגינתי, זוהר בלילה כמו כוכב ארצי. הדטורה, כמו הכוכבים, נושאת עימה את המסתורין של האור והחושך, את הקסם שבין ריפוי לרעל.
פריחתה היא תזכורת לכך שהכוח האלכימי טמון בשילוב הניגודים - בחיבור בין מה שמעלה אותנו למעלה ומה שמוריד אותנו למטה, בין מה שמרעיל ומה שמרפא. האוויר המתמלא בניחוח הדטורה מזכיר את הדואליות של כל הדברים, ומזמין להתבונן עמוק יותר לתוך מעמקי הנפש, שם פועלת האלכימיה האמיתית של השינוי.
"בעת ההיא, בבית המלאך ענאל,
לויתן גר, אויבו בין צלעיו.
הוא ד'סיטרא אחרא,
הופך את השפה לטבעת של גלגלי שיניים,
טבולים בליתיום ומיץ רימונים."
המשפט הזה הורכב ממילים או צמדי-מילים שהסה"כ הגימטרי שלהם הוא 496, כמו של המילה לויתן בעברית.
לִוְיָתָן הוא שמה של מפלצת ים, המופיעה בשירה האוגריתית ובתנ"ך, ומתוארת כיצור עצום בדמות תנין או נחש ים אימתני. הלוויתן הוא המקבילה במיתולוגיה הכנענית והיהודית לדרקון. הוא לרוב מקושר לים או לאלי הים או לאל הכנעני הנקרא ים, ומופיע בגרסאות שונות של המיתוס 'מלחמת אל הסער בים'. מה שאופייני למוטיב הזה הוא דמות אנטגוניסטית של אל ים, כמו ים הכנעני, או של אלת-ים נקבית כמו תיאמת המסופוטמית, אשר לעיתים קרובות מתגלמים או נעזרים במפלצות ים דמויות דרקון, או בטורפים ימיים גדולים כמו לוויתן, תנין או נחש ענק. בכמה דוגמאות של המיתוס הזה, דמות הים מאיימת לגאות ולהציף את העולם כולו, דורשת מן האלים לסור למרותה, ומטילה עליהם את אימתה.
בזוהר, הלוויתן הוא מטפורה להארה.
הזוהר מעיר כי האגדה על אכילת צדיקים באחרית הימים ארוחה מעור הלוויתן אינה מילולית, היא רק מטאפורה להארה. הזוהר ממשיך לפרט בפירוט שללויתן יש בן זוג. הזוהר מקשר גם את המטאפורה של הלוויתן עם ה"צדיק" בזוהר ב, יא ובעוד מקומות. הזוהר גם מקשר אותו ל"בריח", המוט באמצע לוחות המשכן (זוהר ב, כא). שניהם, הצדיק והבריח, קשורים לספירת יסוד הנמשלת בידי כוכב לבנה (ירח) ויסוד המים.
במניכאיזם, דת עתיקה שהושפעה מרעיונות גנוסטיים, הלוויתן נהרג על ידי בניו של המלאך הנופל שמחזאי. המעשה הזה אינו מצטייר כהירואי, אלא כטיפשות, המסמלת את הניצחונות הגדולים ביותר כחולפים, שכן שניהם נהרגים על ידי מלאכים בתורם לאחר שהתפארו בניצחונם. מה שמשקף ביקורת על כוח מלכותי אבל גם תומך בסגפנות.
ספר הקסמים של אברמלין, שנכתב אולי במאה ה-14 או ה-15, המיוחס לאברהם מוורמז מונה ארבעה נסיכים של שדים:
לוציפר, לויתן, שטן ובליאל.
יש גם שמונה תת-נסיכים:
עשתורת, מגות', אשמדאי, בעל זבוב, אוריינס, פיימון, אריטון (אגין) ואמיימון.
תחת שלטונם של אלו יש הרבה שדים פחותים, הרבה יותר מכמות הזרעים בתפוח קוצים של דטורה.
בהקשר של אברמלין, מצאתי ריבוע קסם בכתב היד שכותרתו "ללכת מתחת למים ככל שתרצו" המכיל את המילה MAIAM (מים), מצאתי גם אחד עבור יצירת חזיונות המופיעים במים, הנראה בתמונה. צויר עם דיו קליטוריה (אפונת הפרפר).
בליל מולד הירח הקרוב אמזוג בשעה טובה משחות תעופה טריות של דטורה משמן שהכנתי באביב האחרון והמלאי בחנות יחודש.
Share this post
- 0 comment
- Tags: דטורה, מאגיה, מיתולוגיה יהודית, נתיב הרעל, צמחי רעל, רוחות הצמחים, שבתאי