Our ritual began with the rediscovery of Saturn's intimate relationship with the Sun. On March 12th, 2025, Saturn reached its inferior conjunction, concealed entirely by the Sun's radiance, what astrologers call Saturn's "death" in its cycle. 

Ancient Babylonians were not wrong when they recognized Saturn as the Sun of Night, its 378.1 day synodic period mocks our solar year almost exactly.

The solar eclipse on March 29th, occurring on Saturn's day and aligning with the new moon, amplified energies of renewal.

As Saturn's rings disappeared from view on March 23rd, we positioned ourselves at the threshold of a powerful energetic shift. These stellar alignments created an opportunity to work with the rhythms of the visible and invisible in our life, engaging with the liminal space where transformation awakens in darkness. We extended the invitation publicly. Those who joined brought their own threads, shaping the ritual with us. The full picture can be found in Gast’s blog, offering other angles on the experience. link here

.

הטקס שלנו החל בגילוי מחדש של הקשר האינטימי שבין שבתאי לשמש. ב־12 במרץ 2025, הכוכב שבתאי הגיע לצמידות תחתונה, חבוי כולו בזוהר השמש, מה שהאסטרולוגים מכנים "מות" שבתאי במחזורו. 

הבבלים הקדמונים לא טעו כשכינו את שבתאי שמש הלילה, מחזורו הסינודי בן 378.1 יום מחקה כמעט במדויק את שנת השמש. ליקוי החמה שחל ב־29 במרץ, ביום השבתאי ובליל מולד הירח, הגביר את אנרגיות ההתחדשות.

עם היעלמות טבעות שבתאי מן העין ב־23 במרץ, מצאנו את עצמנו עומדים על ספו של מפנה אנרגטי עז. צירופים כוכביים אלה יצרו פתח לעבודה עם המקצבים של הגלוי והנסתר בחיינו, מגע עם מרחב הסף שבו ההתמרה מתעוררת מתוך החשיכה. ההזמנה נפתחה בפומבי. המשתתפים הביאו את חוטיהם האישיים, ושזרו אותם אל תוך הריטואל יחד איתנו. התמונה המלאה מופיעה בבלוג של גאסט, המציע זוויות נוספות לחוויה.

(קישור כאן)

On the right, a dolmen (portable tomb) structure; on the left, an old stone from the winepress. Elah Valley, Israel, 2025

מימין: דולמן, מבנה קבר נייד; משמאל: אבן עתיקה מבית הבד. עמק האלה, ישראל, 2025.

Spring Equinox Offering: Saturn Ritual Preparation

This Ritual integrates stellar wisdom with mystical currents, creating a sorcerous act for navigating thresholds of visibility and protection during liminal times. The concealment of Saturn's rings aligns us with the sun of night. But, a solar eclipse combined with Saturn's new synodic cycle provides perfect timing for our work as Saturn enters Pisces. So let's put our intentions to the solar eclipse test! As Gast noted, artistic sorcerous act represents a step toward creating new perspectives in challenging times, perhaps reshaping our relationship with knowledge - how we learn it, trust it, and share it. This mirrors what we're attempting with this shared stellar act.

Drawing the Opening of the Dragon's Eye 
I invite you to join in a preparatory phase when Saturn's rings vanish from our perspective. This creates a perfect inversive relationship with our main ritual when the eclipse occurs.

Materials:

Paper (preferably heavy)

For black elements: charcoal, black ink, burnt wood, or black soil

For yellow/gold elements: turmeric, saffron, yellow ochre, goldenseal root, or sulfur

Meditative Practice:

Find a quiet space where you can work undisturbed. As you center yourself, envision the ancient dragon whose scales evade the eyes of men, whose gaze penetrates what remains hidden.

Make windows of your blackened eye. Feel the presence of this primordial force coiling within the darkness of your pupil.

With your black material, draw the central void, the pupil through which all sight passes. With your yellow/gold material, create the surrounding iris, the solar fire that frames the darkness. As you draw, whisper if you wish:

"Transfix your gaze unto mine, and allow my eyes to see what no eyes may see."

When complete, sign and date your drawing, then store it in a place of honor, perhaps placed upon your altar until our solar eclipse ritual.

מנחת שוויון האביב: הכנה לריטואל שבתאי

ריטואל זה שוזר בתוכו חוכמה כוכבית עם זרמים מיסטיים, ויוצר מעשה כשפי שמטרתו לנווט בפתחים שבין הנראה לבלתי נראה, ולהתעצם בהגנה בזמנים לימינליים. היעלמות טבעות שבתאי מסונכרנת עם השמש של הלילה. אך ליקוי החמה בשילוב פתיחתו של מחזור סינודי חדש של שבתאי יוצר רגע מושלם לפעולתנו עם כניסתו של שבתאי לדגים. זה הזמן לבחון את כוונותינו באור הליקוי!

כפי שציין גאסט, מעשה הכשפות האמנותי הוא צעד לקראת יצירת נקודות מבט חדשות בזמנים של קושי, ואולי אף עיצוב מחודש של יחסנו אל הידע: כיצד אנו לומדים אותו, בוטחים בו, ומעבירים אותו הלאה. זוהי מראה המשקפת את מה שאנחנו מנסים ליצור באמצעות הפעולה הסטלרית המשותפת הזו.

ציור פתיחת עין הדרקון

אני מזמינה אתכן/ם להצטרף לשלב ההכנה כאשר טבעות שבתאי נעלמות מעינינו. זה יוצר יחס הפוך מושלם לריטואל המרכזי, שיתרחש בעת הליקוי.

חומרים:

• נייר (רצוי עבה)

• לאלמנטים בשחור: פחם, דיו שחור, עץ שרוף או אדמה שחורה

• לאלמנטים בזהוב/צהוב: כורכום, זעפרן, אוכר צהוב, שורש חותם זהוב או גופרית

תרגול מדיטטיבי:

מצאו מקום שקט שבו תוכלו לעבוד ללא הפרעה. ברגע שאתם מתכנסים פנימה, דמיינו את הדרקון העתיק, זה שקשקשיו חומקים ממבט האדם, וזה שעיניו חודרות אל מה שנותר חבוי.

צרו חלונות אל תוך העין המושחרת. הרגישו את הנוכחות של הכוח הקדמוני הזה מתפתל בתוך האפלה של אישונכם.

בעזרת החומר השחור, שרטטו את הריק המרכזי, האישון שדרכו עובר כל מבט.

בעזרת החומר הצהוב/זהוב, עצבו את הקשתית, אש השמש שממסגרת את האפלה.

בזמן הציור, אם תחפצו, לחשו:

"נעץ מבטך בעיניי, והרשה לעיניי לראות את מה שעין לא תראה."

לאחר השלמת הציור, חתמו וכתבו תאריך. שמרו אותו במקום של כבוד, אולי על גבי האלטר שלכם עד למועד ריטואל ליקוי החמה.

Artwork by Rain Ginsberg. made with acrylics, pencils, ink and pens. יצירה מאת ריין .גינזברג. חומרים:אקריליק, עפרונות, דיו ועטים

As the eclipse looms, Saturn's rings concealed from sight, Saturn and Neptune stand on the Rahu Dragon’s Head, dissolving boundaries as Pisces floods the gates.
The cosmic cauldron hisses, releasing pressure, thinning the veil.

This is not a time to build or invest, what is formed now is swallowed by the current. Instead, we unmake. we write, we draw, we rest and we dream. we step inward as the world fractures outward.
Saturn’s reset in Pisces marks a threshold where form unravels, an unraveling that speaks to dissolution and transgression. The world is already in decay, its structures breaking down under the slow, deliberate steps of time. This is the space where sorcerous work begins, moving beyond conditioning, past the illusion of fixed forms, into what lies beneath.
Through dissolution, what was once formless is transmuted into something precious. This process is a form of reverse alchemy. As Gast Bouschet put it, “Our alchemical art is not aimed at perfecting nature or attaining the god-like dominion over the earth... but at penetrating the depths of materiality to find something new. It is a kind of reverse alchemy that transmutes the solidified gold of the human throne into the flowing blood of the black earth.”
//
-Fix your gaze. Trataka (Sanskrit: look, gaze) is a yogic purification and a tantric method of meditation that involves staring at a single point. Trataka teaches that true sight is not just clarity but its dissolution. A single point wavers, edges blur, and in the eclipse, light is swallowed by darkness and the self is undone by vision.
-Draw. Do not think. Let the hand move with the breath of the dragon. It is not a symbol but something that breathes. Do not resist, growl, exhale, let the force move through you. When the images you see begins to shift, when it seems to watch you in return, the work is done for the day;)
-Then, destroy. The dragon’s form cannot be fixed. Fire is best, burn it, scatter the ashes, or keep them for a future work.
And remember, the dragon does not destroy. What is unmade in the visible, just coil in the unseen.

For deeper exploration, I recommend Frater Acher’s blog, where these transformative draconic processes are elaborated with further insight - Through the Dragon’s Eye: An Exchange between Bouschet, Acher & Feist. link

Here’s a fragment from Acher's blog:

"...Whether the Blind Dragon roams wild and free or in the tight harness of fate – who knows? Of its sly intelligence or numb instincts – who has heard? Nor does anyone know much about the black pearl it carries in its womb, or maybe in its open mouth, or maybe as its left black iris. But the pearl is a beginning. For it sings a song we can follow. You can hear it faintly humming in composing bodies, deep caves and the black sleeping topsoil..."

.

כשהליקוי מתקרב, וטבעות שבתאי מוסתרות מן העין, הכוכב סטורן ונפטון ניצבים על ראש הדרקון  (Rahu) ממיסים גבולות כאשר מזל דגים שוטף את השערים. הקלדרון הקוסמי מעלה אדים, משחרר לחץ ומדלדל את המסך. זה לא זמן לבנות או להשקיע, כל מה שיווצר כעת ייבלע בזרם. במקום זאת, אנחנו מפרקים. אנחנו כותבים, מציירים, נחים וחולמים. אנחנו פונים פנימה בזמן שהעולם נסדק החוצה.

ההתחלה החדשה של שבתאי במזל דגים מסמנת סף שבו הצורה נפרמת, פרימה המדברת על התמססות ועל חציית גבולות. העולם כבר נמצא בתהליך מתקדם של ריקבון, המבנים שלו קורסים תחת צעדיו האיטיים והמדויקים של הזמן. כאן מתחיל המעשה הכשפי, תנועה מעבר להתניות, אל מעבר לאשליית הצורה הקבועה ואל מה שמצוי מתחתיה. באמצעות מצב מדיטטיבי של התמוססות, מה שהיה חסר צורה מתהפך לדבר מה יקר. התהליך הזה הוא סוג של אלכימיה הפוכה. כפי שכתב גאסט בושֶה:

"אמנותנו האלכימית איננה שואפת לשלמות הטבע או להשגת שליטה אלוהית על האדמה… אלא לחדור לעומקה של החומריות כדי למצוא דבר מה חדש. זוהי אלכימיה הפוכה, היא ממירה את הזהב המוצק של כס המלכות האנושי לדם הזורם של האדמה השחורה."

—

מקדו את מבטכם. Trataka (בסנסקריט: להביט, להתמקד) היא שיטת טיהור יוגית ופרקטיקה טנטרית של מדיטציה, הכוללת בהייה בנקודה אחת. היא מלמדת אותנו שהראייה האמיתית איננה הבהירות אלא התמוססותה. הנקודה היחידה בה מתמקדים מתערפלת, הקצוות מיטשטשים, ובזמן הליקוי, האור נבלע באפלה והאני מתפרק דרך הראייה.

ציירו. אל תחשבו. תנו ליד לנוע יחד עם נשימת הדרקון. אין זה סמל, אלא דרקון בהתהוות. אל תתנגדו. תנהמו, נשפו, הרשו לכוח לנוע דרכם. כאשר הדימויים שאתם רואים מתחילים להשתנות, כאשר נדמה שהם מביטים בכם חזרה, תם המעשה להיום ;)

ואז, השמידו. לא ניתן לייצב את צורת הדרקון. האש היא הטובה ביותר. שרפו, פזרו את האפר, או שמרו אותו לעבודה עתידית. וזכרו: הדרקון איננו משמיד. מה שנפרם בעולם הנראה מתפתל רק בתוככי הבלתי–נראה.

.

למעוניינים לצלול לחקירה מעמיקה יותר, אני ממליצה לקרוא את הבלוג של

 Frater Acher: Through the Dragon’s Eye: An Exchange between Bouschet, Acher & Feist. link

קטע מתוך הבלוג של Acher:
"...האם הדרקון העיוור משוטט חופשי ופרוע, או שמא כבול ברתמת הגורל – מי יידע? על תבונתו הערמומית או יצריו הרדומים – מי שמע? גם על הפנינה השחורה שהוא נושא ברחמו, או אולי בפיו הפתוח, או אולי כלשונית שבאישון השמאלי – כמעט דבר לא נודע. אך הפנינה היא התחלה. כי היא שרה שיר שניתן לעקוב אחריו. אפשר לשמוע את ההמיה הדקה שלה בתוך גופים בהתהוות, במעמקי מערות, ובאדמה השחורה הישנה והשוכבת..."

The Star and the Beast 1/3
And The Sol Niger Rite We Performed on Saturnday

"It's still only a small halo, nobody sees it, but he knows that out of it will come the fire, a tremendous fire will come, and him smack in the middle of it, he's going to have to adjust, to keep on living as before (How you doing? O.K., and yourself?), ravaged by the conscientious devouring fire." -Henri Michaux

The eclipse stalked me through oneiric visions about bearing the sun underground. Its weight seared my hands as I descended. No questions, only the drive to carry that burning sphere. In the chamber below, it convulsed and split, golden horns erupting from its core. It birthed something bestial. This a-spiralling dream had consumed me, though the time said otherwise when I woke up sweating. The ritual took place in Israel in an Arab house, abandoned since1948, walls heavy with traumatic history. I marked them twice with hypersigils, during the eclipse and after sunset. My offerings was red, black & gold spray paint, tobacco leaves from my garden, sand from a nearby cemetery, and red poppy petals gathered at this doubled crossroads ruined house.
Among the hypersigils, DOG IS DEAD emerged as a magic square, a transmutation of grief for my dog crossing into Plutonian realms. Wrapped in an ironic-volcanic cloak, I wiped my tears, reinforcing this brute cycle of inversion and return. When square is mapped to Hebrew (ד, ו, ג), each row and column sum to 13, a number woven with magic, lunar cycles and menstrual tides.

4 6 3
6 3 4
3 4 6

Hypersigils from Gast & Konrad accompanied mine:

TRANSFIX YOUR GAZE UNTO MINE (Konrad)
THE STAR AND THE BEAST (Gast)
VESSEL OF SHARED SIGHT (Me, speaking of dragons & egregors with Gast & Konrad)

When the sol niger sank into her chamber, we burned our drawings, mixed the ashes with bone charcoal (mine's from three raven feathers), and marked a bindu on our foreheads, a star gate into primordial fire.
Though fire has already begun, the ash of approaching corpses is already pressing upon the foreheads of the world. Saturn does not offer the fire of his higher octave without the embrace of the Abyssal Mother below.

The Star and the Beast 2 /3

UNDER THE OBSESSIVE BEACON OF SATURN

What we created transcends physical distance, binding us beyond the limits of geography.
We attuned ourselves to moments of flux, when reality turns plastic and transformation inevitable. Ambiguity carves space for the unpredictable, yes, the map is not the territory, Yet we still needed shared anchor points, symbols that spoke the same tongue. Time zones meant little. Beyond seeking dragon sight, we each had personal motives, places within where decay met the fertile hum of sorcery.

Liberation, if it exists, is not a final state but a continuous disruption. Biopolitics had already taught us that the real battle is not waged in streets alone but within perception itself. Gast’s book Anarch spoke of this as a sort of consciousness warfare - an internal and external struggle against mental bondage. This, too, was no different. The egregore we had raised was an engine of rupture and response. One needed In this post-truth era, where liberation from mental slavery is only the beginning.
Freedom is not a one-time achievement. it's a process you have to keep choosing.

For further reading, I recommend Chaos Rabbi’s post on Combat_Mental - a powerful reflection on cognitive warfare, radical practice, and the psychic terrain where transformation begins to unfold.
Chaos Rabbi on Combat_Mental

הכוכב והחיה 2/3

תחת האור האובססיבי של סטורן

מה שיצרנו חורג מהמגבלות של מרחק פיזי, כובל אותנו זה לזה מעבר לגבולות הגאוגרפיה. כווננו את עצמנו לרגעי תנודה, בהם המציאות הופכת פלסטיק והשינוי נעשה בלתי נמנע. דו המשמעות פותחת מרחב לבלתי צפוי – נכון, המפה איננה השטח – ובכל זאת נזקקנו לנקודות עוגן משותפות, סמלים שידברו באותה שפה. אזורי זמן איבדו ממשמעותם.

מעבר לשאיפה לראות דרך עיני הדרקון, לכל אחד מאיתנו היו מניעים אישיים, מקומות פנימיים שבהם ריקבון פגש את התהום הפורה של הכישוף.

שחרור, אם יש כזה, אינו מצב סופי אלא שיבוש מתמשך. הביופוליטיקה כבר לימדה אותנו שהמאבק האמיתי אינו מתקיים רק ברחובות אלא גם בתפיסה עצמה. הספר Anarch של גאסט דיבר על כך כעל סוג של לוחמת תודעה – מאבק פנימי וחיצוני נגד עבדות מנטלית. גם הפעם, לא היה זה שונה. האגרגור שהעלינו היה מנוע של שבר ותגובה, דבר חיוני בעידן הפוסט-אמת שבו השחרור מן השעבוד המחשבתי הוא רק ההתחלה. חיר ות אינה הישג חד-פעמי. היא תהליך שיש לבחור בו שוב ושוב.

לקריאה נוספת, אני ממליצה על הפוסט של Chaos Rabbi על Combat_Mental - טקסט שמרחיב את ההבנה על מאבקי תודעה, פעולה רדיקלית, והמרחבים שבהם נרקמת טרנספורמציה מנטלית ורוחנית.
Chaos Rabbi on Combat_Mental

The Star and the Beast: 3/3

Our ritual work is a process of creation, and through creation, we tell stories.
Stories are the way we process a world that refuses to be neatly contained. They are also a sign that we cannot bear a world without containment. The very act of creating, of giving form to chaos, is an act of survival. It is unbearable that things simply happen, without reason, without resolution, without a cure. So, we seek patterns, in the stars, in playing cards, in fortune cookies told over dinner. Or, in an equally magical form of thinking, we turn to stories: narratives that impose order upon chaos, that make sense of the unbearable.

Creation myths are among the most potent of these stories. They don’t just recount beginnings, they generate them. Though commonly dismissed as falsehoods, myths carry truth, whether metaphorical, symbolic, historical, or literal. As Mircea Eliade describes, myths exist in illo tempore, a time beyond time, an ambiguous and primordial past. Born of oral traditions, they resist singularity, fracturing into countless versions across cultures. But breaking myths is not about disproving errors. Myths are frameworks through which we construct reality. To dismantle them is to challenge simplicity, to resist the gravitational pull of common sense, and enter the chaotic details of our human existence.

This is where our ritual work takes hold.
To create new myths is an act of inner world-building; to break old ones is a reimagining of human potential. The stories we shape don’t stay confined to words. They imprint themselves upon spaces, bodies, and structures, leaving echoes of the luminous voices that birthed them. And so, we left our marks, in ink, in ash, in whispered incantations.
The story doesn’t precede the ritual, it emerges from it.

I would like to express my gratitude to Gast Bouschet and Konrad Kruse for agreeing to 'project the lead that weighed on us,' as Gast noted, into the dragon's eye. I am also thankful to those who joined the call: Martha, Arianna, and S.C. Your presence and participation shaped the work in ways that can still be felt.

הכוכב והחיה: 3/3

העבודה הטקסית שלנו היא תהליך של בריאה, ודרך הבריאה אנחנו מספרים סיפורים.

סיפורים הם הדרך שלנו לעבד עולם שמסרב להיכנס למסגרות סדורות. הם גם סימן לכך שאיננו יכולים לשאת עולם שאין בו מסגרות בכלל. הפעולה עצמה של יצירה, של נתינת צורה לתוהו, היא פעולה של הישרדות. קשה לשאת את האפשרות שדברים פשוט קורים ללא סיבה, ללא פתרון, ללא מזור. ולכן אנו מחפשים תבניות, בכוכבים, בקלפי משחק, באמרות מזל בתוך עוגיות שאוכלים בארוחת ערב.

או, בצורה אחרת לא פחות קסומה של מחשבה, אנחנו פונים לסיפורים: נרטיבים שמטילים סדר על הכאוס, שמעניקים משמעות לבלתי נסבל. מיתוסי בריאה הם מהסיפורים החזקים ביותר.הם אינם רק מתארים התחלה – הם יוצרים אותה.

למרות שמקובל להדוף אותם כשקר, מיתוסים נושאים אמת, בין אם במובן מטאפורי, סמלי, היסטורי או מילולי. כפי שמתאר מירצ’ה אליאדה, מיתוסים מתקיימים ב־illo tempore – זמן שמעבר לזמן, עבר מעורפל וראשוני. הם נולדו מתוך מסורות שבעל־פה, ועל כן אינם שומרים על אחידות אלא נסדקים, מתפצלים, שבים ונבראים בתרבויות רבות. אבל לשבור מיתוסים זה לא קל כמו לשלול שגיאות. מיתוסים הם מסגרות דרכן אנחנו בונים מציאות.

כדי לפרק אותם עלינו לאתגר את הפשטות המחשבתית, להתנגד למשיכה הכבידתית של הגיון, ולהיכנס לפרטים הכאוטיים של המורכבות שבקיום האנושי.

וכאן העבודה הטקסית שלנו נכנסת לתוקפה. ליצור מיתוסים חדשים – זוהי פעולת בנייה של עולם פנימי. לשבור מיתוסים ישנים – זוהי פעולת דמיון מחודשת של הפוטנציאל האנושי. הסיפורים שאנחנו יוצרים אינם נותרים רק במילים. הם נטמעים בחללים, בגופים, במבנים מותירים הדים של הקולות הזוהרים שרטטו אותם. וכך השארנו את סימנינו – בדיו, באפר ובלחישות. הסיפור אינו קודם לטקס – הוא נולד ממנו.

אני רוצה להודות מעומק ליבי לגאסט בושה ולקונרד קרוז על שהסכימו, במילותיו של גאסט, "להקרין את העופרת שהכבידה עלינו" אל תוך עין הדרקון. תודתי גם לאלו שהצטרפו לקריאה: מרתה, אריאנה, ו־S.S. הנוכחות וההשתתפות שלכן עיצבו את העבודה. תוכלו לקרוא על החוויה שלהן בבלוג של גאסט, לינק למעלה.