על מקורו השבתאי של סדר ט"ו בשבט

Posted by entheogenic paths on

לאחרונה זוכה סדר ט"ו בשבט לפופולריות רבה בלבוש חדש המשלב חומרים ישראליים מודרניים ונושאים אקולוגיים.

.

בספרות הקבלה שעד המאה ה-18, ט"ו בשבט אינו ממלא מקום מרכזי ואינו נזכר כלל בספר הזוהר ובכתבי האר"י.

אזכור ראשון של סדר הלימוד לט"ו בשבט מופיע בדברי ר' משה חגיז בספר 'ברכת אליהו'. לדברי חגיז, הוא הנהיג את הסדר על סמך מנהג רבותיו וסבו, ר' משה גאלנטי.

חגיז ממשיך ומונה 15 פירות המחולקים לשלושה סוגים (פירות הנאכלים בקליפתם, פירות המכילים גרעינים ופירות שקליפתם נזרקת) המקבילים לעולמות בריאה, יצירה ועשייה, "וכדי לתת שפע לנשמה מעולם האצילות צריך לברך על ריח האתרוג".

מניית סוגי הפירות השונים כנגד העולמות, מבוססת על דברים המופיעים בספר 'חסד לאברהם' לר' אברהם אזולאי ומצוטטים בספר 'טוב הארץ' לר' נתן שפירא בשם ר' חיים ויטאל. רק שבחיבורים אלו מדובר על 30 פירות ולא 15, שלושים פירות המקבילים לעשר הספירות שבכל אחד מן העולמות...בסיום דבריו על סדר ט"ו בשבט אומר חגיז: " וכן מצאתי בשם האר"י ז"ל שהיה נוהג כסדר הזה". כאמור, אין שום עדות לקיום סדר ט"ו בשבט בכתבי האר"י.

.

סדר לימוד, תפילה ואכילת פירות לכבוד ט"ו בשבט, הכולל מוטיבים קבליים ונושא אופי משיחי מובהק, מופיע בספר חמדת ימים במסגרת הדיון בימי השובבי"ם.

בעל ספר חמדת ימים מעיד שהוא חידש את סדר ט"ו בשבט, ומציין שמנהג זה לא נזכר בכתבי האר"י.

בעל חמדת ימים מקדים לתאר בספרו את המנהג, דרך דיונים הקשורים לט"ו בשבט, ובכללי בנושא המסורת על שלושים הפירות כנגד הספירות שבשלושת העולמות, אותה הוא מביא, עפ"י נוסח הדברים בספר טוב הארץ בשם חיים ויטאל. כמו כן, בעל חמדת ימים מביא את דברי הרמ"ק בספר פרדס רימונים על הגימטריות של המילה אילן בשם האר"י וגוריו.

.

סדר ט"ו בשבט בחמדת ימים מורכב מקריאת פסוקי תנ"ך, ברכות ותפילות, אכילת פירות, עיון במאמרים מן המשנה ומספר הזוהר, כוונה לשמות קודש ושתיית ארבע כוסות יין. כאמור, סדר זה נדפס פעמים רבות במסגרת ספר 'פרי עץ הדר', ועליו מבוססים מנהגי סדר ט"ו בשבט השונים הנהוגים גם כיום.

.

סדר ט"ו בשבט בספר חמדת ימים, שנועד לתיקון שלושה פגמים עיקריים, שפיכת זרע לבטלה, אכילת פירות בלא ברכה וחטא אדם הראשון, נושא משמעות משיחית מובהקת הבאה לידי ביטוי בתפילה המקדימה את סדר אכילת הפירות:

"כל הניצוצות שנתפזרו על ידינו או על ידי אבותינו ובעון אדם הראשון אשר חטא בפירות האילן עתה ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים ויוסר מהם כל רע בכח שמך הגדול היוצא מפסוק "חיל בלע ויקיאנו" {איוב כ, טו) ובשוב הכל לאיתנו הראשון ולא "ידח ממנו נדח" (שמואל ב יד, יד) כי אתה ה' לבדך מקבץ נידחי ישראל. ובכן את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח ואת קרנו תרום בישעותך וירום הודו תנשא מלכות על כל העולם כולו".

.

תפילה זו היא עיבוד לתפילה לתיקון שפיכת זרע לבטלה המופיעה בכתבי האר"י אשר זכתה לתפוצה בנוסחים שונים כולל בספר חמדת ימים.

השם הגדול היוצא מן הפסוק "חיל בלע ויקיאנו", הנזכר בתפילה זו, הוא שם חב"ו, אחד מ-72 שמות האל, שסגולתו עפ"י קבלת האר"י היא להוציא ניצוצות קדושה מן הקליפות.

הופעתו של סדר ט"ו בשבט לראשונה במאה ה-18, בכתבי ר' משה חגיז ובספר חמדת ימים, מעלה את האפשרות שמקור המנהג הוא שבתאי. אמנם ר' משה חגיז היה דווקא מן הלוחמים בשבתאות, אולם הוא מציין שלמד מנהג זה מסבו, ר' משה גלאנטי, שהיה ממאמיני שבתי צבי.

ספר חמדת ימים כולל רמזים שבתאיים, מנהגים המיוסדים על תקנותיו של נתן העזתי ואף שלושה שירים מפרי עטו, נכתב בידי שבתאים (ככל הנראה בני החוג שהביאו אותו לדפוס באיזמיר) ששאפו לרפורמה קבלית של אורח החיים היהודי, בתקווה לקרב את הופעתו השנייה של שבתי צבי ולהשלים את משימתו המשיחית.

ואכן יש בידינו עדויות על כך שט"ו בשבט נחוג בקרב השבתאים. כפי שהראה בניהו, " ט"ו בשבט ראש השנה לאילן" נזכר בלוח ימי משתה ושמחה שבתאיים בכתב ידו של החכם השבתאי ר' אברהם מיראנדה בספר ימות המשיח. ט"ו בשבט נחוג אף בקרב בני הדונמה. אברהם גלנטי, שהיה פרופסור באוניברסיטת איסטנבול בראשית המאה העשרים, הביא עדות מפי בן הדונמה שלפיה בט"ו בשבט מניחים צלחות של פירות על גבי טס עגול מנחשות, ואותו מקיפים השבתאים ומתפללים.

עדות נוספת נמצאת בשיר בלאדינו שנשמר בשני אוספים של שירי הדונמה ומקביל לשיר מספר רכ"ז המצוי בקובץ 'שירות ותשבחות של השבתאים' שנדפס בידי משה אטיטש וגרשם שלום. גרשם שלום לא צירף הערות לשיר זה.

השיר פותח בקריאה לגילוי הקרוב של שבתי צבי:

אל שוכן מרום גדול וקדוש

גלה אדוננו יקיר אהוב

ארצה בו מאוד ורב אהבנו

מהיום והלאה עטור יבואנו

 

את סדר ט"ו בשבט השבתאי מסיים בתקווה לשיבתו של שבתי צבי, שיביא את מאמיניו לעץ החיים:

קוה ישראל לזאת השמחה

לש"ץ [שבתי צבי] כי הנהו אור היום

שם זאת עלייה, אין עוד ירידה.

.

.

.

כדרכו של ספר חמדת ימים הוא איננו מזכיר במפורש את שבתי צבי. אך כפי שראינו לעיל הספר מכוון לשבתי צבי ולתקווה לשיבתו. כך למשל ניתן להבין את התקווה המובאת בתפילה המקדימה את סדר אכילת הפירות, שצוטטה למעלה, שהניצוצות "ישובו להתכלל בעוז הדר עץ החיים" ומלכותו של המשיח תינשא על כל העולם כולו, כתקווה להשלמת הגאולה ע"י שבתי צבי, שלה מייחל גם בעל השיר השבתאי לראש השנה לאילן, המקווה ששבתי יישא אותנו לעץ החיים, לשם עלייה שאין אחריה ירידה.

רמז שבתאי נוסף נמצא בסדר ט"ו בשבט שבספר חמדת ימים בהמלצה לכוון ל "עץ הנחמד בן ישי חי על האדמה" (צירוף של מילות הפסוקים בראשית ב, ט ושמואל א כ, לא).

עץ החיים הוא סמל מרכזי לשבתי צבי בספרות השבתאית, ובשירים השבתאיים מופיע השם אילן ככינוי לשבתי צבי. וכבר ציין לוינסקי בספר המועדים, שהביטוי "העץ הנחמד בן ישי חי על האדמה" עולה בגימטריה עם 'שבתי צבי'.

ראש השנה לאילן אם כן נתפס על ידי השבתאים כחגו של שבתי צבי – הוא האילן, עץ החיים; והם יסדו, על בסיס מסורות קודמות הקשורות למועד זה טקסים מיוחדים שכללו אכילת פירות, שירה ותפילות שנועדו להשלים את התיקון ששבתי צבי החל בו ולקרב את הגאולה השלמה.

בהשפעת ספר חמדת ימים וספר פרי עץ הדר, שזכו לתפוצה רבה, נתפשטו חגו של שבתי צבי בקהילות רבות.

מקורו השבתאי של סדר ט"ו בשבט לא נעלם מעיניהם של כמה מפיצי מנהגי ט"ו בשבט, אולם עובדה זו לא פגמה בעיניהם בערכו.

https://www.academia.edu/40446460/%D7%94%D7%A2%D7%A5_%D7%94%D7%A0%D7%97%D7%9E%D7%93_%D7%91%D7%9F_%D7%99%D7%A9%D7%99_%D7%97%D7%99_%D7%A2%D7%9C_%D7%94%D7%90%D7%93%D7%9E%D7%94_%D7%A2%D7%9C_%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%95_%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%AA%D7%90%D7%99_%D7%A9%D7%9C_%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%98_%D7%95_%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%98


Share this post



← Older Post Newer Post →


Leave a comment