על שבט הנוואחו וצמח הדטורה:

פורסם ע"י entheogenic paths בתאריך


ביישומים רפואיים או פולחניים, דטורה הייתה והינה חרב פיפיות.
הזרעים והשורש מכילים הכי הרבה אלקלואידים, אבל הצמח כולו עמוס בתרכובות רעילות.

שמאנים, מרפאים ומכשפות השתמשו בכל חלקי הצמח כולל זרעים, שורשים, ענפים ועלים. הצמח שימש בפעולות חיזוי וניבוי, טקסי חניכה, שכרות טקסית ותהליכי אבחון-ריפוי.
כמעט כל הקבוצות הדרום-מערביות עם אתנובוטניקה מתועדת השתמשו בדטורה, כולל הקבוצות Cahuilla, Chumash, Paiute, Yokut ו- Yuman.
(Bean and Saubel 1972, Elmore 1943, La Barre 1975, Schultes 1972).
נכון לשנת 2021, חיים בארצות הברית כ-399,494 בני נוואחו והם השבט הילידי הגדול ביותר בצפון אמריקה. הצ'רוקי במקום השני בגודלו. (ויקפדיה)
השבטים של דרום קליפורניה והזוני של צפון ניו מקסיקו מספקים סקירה מרתקת לשימוש בצמח הזה. תירגמתי כאן רק מבוא דטוראי קצר לספרות הענפה בנושא.
.
הנוואחו, כמו רוב השבטים הדרום-מערביים, השתמשו בדטורה רק במידה מוגבלת.
הם חששו מהשפעה נרקוטית ונמנעו ממנה, למעט פעולות טקסיות מסוימות. פעולות אלו כללו שימוש בצמח לסיוע באיתור גנבים ואובדן רכוש גנוב או אבוד, למטרות אבחון וריפוי ולנקמה על גמול מדומה.
נראה שהצמח מעולם לא נלקח מלבד לאיש אחד בכל פעם ולא היה קיים טקס בסדר גודל של טקס ה-toloache כמו אצל שבט הצ'ומש בקליפורניה.
לצורך תפיסת גנבים או איתור רכוש אבוד, שבט הנוואחו נקטו בנוהל הבא:
בהתחלה חלק מהשורש לוקט - תהליך הליקוט תואם לדפוס הפולחני המבוצע במקרה של כל צמח המיועד למטרות טקסיות.
בראשונה פונים לצמח הדטורה, לאחר מכן מסבירים לו את תפקידו, ומבקשים ממנו עזרה. אז מציעים מנחה של אבני טורקיז, לאחר מכן מתיזים עליו אבקנים של צמח לא רעיל שגדל בקרבתו. לאחר מכן נחפר בור לצד הצמח וחלק מהשורש נשלף. הצמח כולו מעולם לא נקטף מכיוון שכדי שהטקס יהיה יעיל, הצמח חייב להמשיך לחיות.
כאשר היו מוכנים להתחיל את הליכי החיפוש, הבעלים של הרכוש הגנוב לעס חלק מעשב השטן או שתה חלק ממנו בחליטה. לפעמים קרה שהבעלים היה במצב בריאותי חלש, לכן שכר מחליף שייקח את המשקה עבורו. לפי השוני שדווח ברגישות המשתמשים נוצרו שלושה סוגים או שילובים של שלושה סוגים של השפעות נרקוטיות.
השפעות אלו כללו טראנס, הזיות נראות והזיות שמיעתיות. לעתים קרובות אדם עלול לחוות שתיים או אפילו את שלושת ההשפעות האלו. בצורותיהם הטהורות התבטאו שלושת הסוגים בדרכים הבאות:
במצב טראנס האדם הסתובב בקהות חושים ודַהֶמֶת או אילחוש חלקי של מערכת העצבים. במהלך נדודיו הוא נתקל בגנב או איתר את החפצים האבודים.
במצב ויזואלי מחודד ראה האיש את מיקומו של הרכוש או שזהות הגנב נחשפה. "יכול להיות שהוא יופנה לסחורה או לגנב במהלך הראייה, או, אם לא, הוא ידע בדיוק היכן להסתכל כשהתרופה מתופגגת. שני אלה הוכחו פעמים רבות".
בעלי רגישות שמיעתית חדה הופנו על ידי קולות למקום המסתור. לפי אחד הדיווחים: "הוא הלך להסתובב וכל העשבים השוטים דיברו אליו. קול אחד אמר לו 'תסתכל שם ליד הנחיל איפה שהמים שטפו את האדמה. אתה תמצא שם את הסחורה שלך'. הייתה ערמת אדמה קטנה, לא היו שם עקבות של אדם, רק עקבות של כלבים. האיש הסתכל בערימה ושם מצא את הרכוש."

.
לשבט הנוואחו אין ספק באשר לאמונה המפורשת בתוקף השיטות האלו. מספר אתנוגרפים ציטטו מקרים של התאוששות שאנשים שבוצעו, ואף ודווחו כמה מקרים של הודאה מצד אנשים שהואשמו בגניבה.


השפעות ההזיה של עשב השטן שימשו גם עבור מטרות אבחון. בחיזיון שנוצר מתגלה הפרת הטאבו השבטי, החיה, האדם וכו' שגרמו למחלה. ברגע שנקבעה הסיבה, ניתן היה לרשום את הפזמון שיביא לריפוי.


מבחינה רפואית, דטורה שימשה ועדיין משמשת לריפוי דלקות שריר ופצעים פנימיים. בתדירות נמוכה יותר זה ניתן עם טבק כדי לרפא דליריום [הערת המתרגמת: הייתכן?]. השתמשו בעלים או בשורשי דטורה אשר יושמו חיצונית או נלקחו באופן פנימי.


החַזָן בדרך כלל דאג למטופל בפעם הראשונה, לאחר מכן שכירת שירותו הייתה אופציונלית. אם הדטורה נלקחה פנימית, הכמות הייתה קטנה כי היה חשש להשפעה הנרקוטית. בדרך כלל יושמו משחות נוגדות רעילות של עלי jewel מרוסקים (צמח בשם בשמת הגינה) או עשבים אחרים. דוגמה אחת לתהליך ריפוי, לכאורה, של דטורה הם כדלקמן:


"סבא של אשתי ביקש ממני לעזור לבנות שביל לגרירת עצים מהמסה [הר שולחן]. הזקן ואני עבדנו על השביל והרמתי סלע שהיה לי כבד מדי ופגעתי לעצמי במפשעה. זה החמיר בהדרגה עד שבמהלך הקיץ האיזור התנפח והייתי גמור לגמרי. הלכתי לשדה שהיה בו קצת דטורה והתפללתי אליו והצעתי לו אבקנים. הוצאתי חלק מהשורש שהיה באורך שש ס"מ בערך, לעסתי כמחציתו והכנסתי אותו לקערת מים. אחרי שהוא נספג זמן מה שתיתי את קערת המים שהכילה רבע או יותר. זה היה אחר הצהריים.
מתישהו אחרי רדת החשיכה התחלתי לראות את החיזיון הזה. הדבר הראשון שראיתי היה ערימה של עלי דטורה על המפשעה הכואבת שלי. ממש במרכז ערימת העלים הופיע חור. בכל פעם שמצמצתי החור הלך והצטמצם עד שהוא נעלם וכל מה שנשאר היה צלקת על העלה העליון. זה כל מה שראיתי. כמובן שאחרי זה החלמתי. אני מאמין שהמנחה לצמח ושתיית התמיסה עשו לי טוב. מאז אני מאמין בצמח. דטורה פשוט מייבשת אותך לגמרי. העיניים והפה שלך מתייבשים. אתה לא יכול לירוק או להשתין. יש אנשים שחוששים לקחת דטורה; הם פשוט מניחים את העשב על הפצע אבל הריפוי איטי יותר. כשאתה מגיע לשם, אתה פשוט מרגיש יבש, לא חולה."


חשבון אחר המחיש שימוש בדטורה שיותר קשור עם היבטים מאגיקו-דתיים בלבד של חיי הנוואחו.


אִם ילדה דחתה גבר שרצה לקיים איתה יחסי מין הוא היה עשוי לנקום באופן הבא. הוא הלך למקום היכן שהילדה חיה וצפה בה עד שהצליח לקבל חלק מהרוק שלה או עפר מתחתית המוקסינים שלה. הוא לקח את העפר או את הרוק לצמח הדטורה ותוך כדי שירה, קשר אותו לצמח. לאחר מכן הוא שר עוד כמה שירים. הילדה תשתגע מיד. היא הייתה מורידה את השמלה ומתרוצצת עירומה וכולם היו צוחקים עליה. האיש יכעס על הילדה וירצה שכולם ידעו זאת. 

תורגם מאנגלית


שתף את הפוסט



← הפוסט הקודם הפוסט הבא →


אין תגובות

השאר תגובה