בשימוש מאגי קיים מצב-אפס או ריק מנטלי, למרות שהם פרדוקסליים מעצם התגלמותם כמושגים, הם לרוב המטרה של פרקטיקות מאגיות ספציפיות

בדרך כלל נופלים בגבולות של סגפנות. הם לעתים קרובות יותר מסיטים מאובססיה או הסחת דעת מאשר ריקנות ממשית. מצבים פסיכוטיים כאלו מושגים דרך טכניקות טקסיות ששוברות את התפיסה והמודעות למרכיביהן הבסיסיים

מצב של מוח ריק יכול לשמש לריבוד תפיסתי כך שהמרכז שלו קליט, בעוד שהשוליים שלו מגנים - עצם ההגדרה של מעגל הקסם

במידה ומצליחים, המצב המתקבל מספק את המדיה הניטרלית ביותר להתרשמות במהלך מלאכת הכשף שלנו

כאשר בוחנים את ה'קרקע' שיצרנו דרך כישוף, אנלוגיות לאומנות הצייר מתאימות כאן – אפשר דרך לחץ נפשי, להתאמץ לבטא את האקסטזה והזרות שחווה הצייר דרך התבוננות ראשונה בקאנבס הריק, מצב דומה לזה של דיאדת הבתולה והפרטנר הראשון שלה, המתבוננים זה בזה לראשונה בתשוקה הדדית

בנתיבי הרעל אנחנו נמצא את עצמינו לעיתים קרובות מדברים על ראשוניות

העקיצה או הנשיכה הראשונית של חיה רעילה, תגובת הלוואי הראשונה מתרופת מרשם, חוויית בתולית של הרדמה כללית או הופעה חזותית ראשונה העולה מחומר הזייתי

תודעה ראשונית כזו יכולה להיות מיושמת גם דרך רעל אסטרלי: שברון לב, בגידה, אלימות רגשית או סיוט

ניתן להתייחס לכל סיטואציה כ'חניכה' במובן הטכני, הרי כולם מכילים מרכיב של התחלה, וטומנים בתוכם כוחות מיוחדים בידי מגיד כל ההתחלות המונאדי

אם מסתכלים מנקודת המבט החונכת, כל חוויה בתולית מכילה דפוס חדש של למידה ואף מעצימה את החוויה דרך אופטימיזציה של מצב אי-הידיעה

הערך של ערוץ איזוטרי כזה הוא רב פנים...אך אל לנו לשכוח שמלאכת הסבאת של המכשפות מסומנת בידי סקסיזם מסנוור וכישוף גבוה

במעגלים מסוימים, קיים המושג 'בתולת הסבאת', איזור של חוויה ופעילות מכושפת שבה כל אינטראקציה קסומה עם האחר מקסימה בקטע מהפנט, כל פעם מחדש. חשוב לציין, שתחנה זו דורשת את סגולות ההבחנה החדה, השיפוט העצמי, הענווה והנכונות להודות בטעות. ולכן זו ההתגלמות המודעת של ההתעמקות בריק בידי המכשפה המתכוננת לאינספור נישואין עם הכוח, תרגול גלום שבפי הסופר דניאל שולק נקרא - טיפוח הניאופיט (חניך) הנצחי

אפילו בתחום ההוראה הרוחנית שנטען כעצמאי מגוף ויוצא לפועל כאקט מאגי, שום דבר אינו קבוע, והמורה האמיתי לא מפסיק ללמוד לעולם. כך עשוי המורה לאמץ את העמדה של

o°=neophyte

ולהמשיך כאילו כל מצב חדש לו לגמרי, או על בסיס שהוא או היא עלולים להיות מאותגרים חיצונית, בסיס בו מוכיחים שהם טועים, או מתעצבים מחדש בשם סדנת החניכה

[Forge of Initiation]

זה היבט קריטי באמנות הכשף של הנתיב העקום, ומביא למחשבה את ההתפתלות המעגלית בין תפקידים, כמו זה של עבד ואדון, החיוניים לפסטיבלים עתיקים כמו הסאטורנליה. ובכל זאת הפרמטרים של הבתולה משתנים כל הזמן, כפופים להרבה מאוד תפיסות, והכי חשוב, הם שלה. למרות שאולי היא לא הבינה ממש את האקט המיני עם בן לוויה בשרני, היא בהחלט מודעת לרצונה לעשות זאת, ולגלים של משיכה, עוררות וכפייה פיזית, שכולם מהווים מאגרי כוח מנטלי חזקים

מגע היד שלה יהיה מוכר לה היטב, ולכן הכוח החונך לאהבת האלוהות הראשון מתעורר בפרהפיגורציה מצטברת וקדומה של גוף ידע חושי-פנטסטי, ההבדל בהשלמה הזו, הוא בנוכחות האחר

גוף הידע העצמי הזה, של שילוב ניסיון מוגבל ודמיון נרחב, חשוב מכל בחינה כמו כל קשר שיגיע אחריו

בעוד שבאופן קליני, נקודת ההתחלה של יחסי מין מסמנת קצה טכני ורוחני של האינדיבידואל, היא בכל זאת חלק מרצף ארוטו-מאגי עבור הבתולה-המחוננת

כל זה מתייחס לרעיון תפיסתי של דעה קדומה (פרהפיגורציה) כ'מזהם' לחוויית הקסם הטהורה. באשר לחקר הרעלים הקסומים, עמדתה של הבתולה הנמצאת מעבר לכל מגבלות העצמי, נקבעת למעשה על ידי גורמים כמו מזג אישי, מסירות ונוכחות מגולמת

היכולת להיצמד בתשוקה אכזרית, ולהתנתק באותה קלות, היא גם בעלת חשיבות עליונה. כאן אנחנו לא דוגלים בהימנעות נבונה על בסיס פחד או מוסר, אלא בהכרה הוליסטית שכל מפגש עם הבלתי מוכר עשוי להיות מקור כוח רב למכשפה המיומנת באמנויות הנסתר. עלינו להציע את עצמנו לחוויית הקסם כאילו הייתה חופת הקידושין שלנו, הליכה המקודשת כולה באהבה, כבוד ותשוקה - סמל הקורבן, שדם החיים שלו מזין לא רק את האלים העתיקים, אלא גם את התגלמותו העצמית בהווה.

 יום ההולדת של השמש הבלתי ניתנת לכיבוש,

המעבר מכאוס לקוסמוס,

השעיית הזמן ומותה של השנה הישנה והולדת החדשה: סאטורנליה

קיימים לפחות 23 חגים שנחגגים בין נובמבר לדצמבר בכל רחבי העולם. וזה בלי לספור את החגים העתיקים יותר שאולי כבר נשכחו. זו כמות מרשימה שמראה עד כמה השפיעו ימי היפוך והשמש על העולם כולו.

המתים חוזרים במהלך 12 הלילות הכאוטיים של הסאטורנליה המסמלים את דפוס החודשים הבאים של השנה.

טרנסג'נדריות הוא מאפיין של זמן כאוטי בסאטרונליה או בקרנבלי אורגיות ומסמל צורה של חזרה לכאוס.

בבל קיימה שנים עשר ימי קרב בין כאוס לקוסמוס. בנצרות אלו הם שנים עשר הימים של חג המולד.

באימפריה הרומית, הסאטורנליה הייתה חגיגה עונית מה-17 עד ה-22 בדצמבר, לפני 'יום ההולדת של השמש הבלתי ניתנת לכיבוש' ב-23 לדצמבר.

(Dies Natalis\Solis Invicti) 

אף תיעוד עתיק לא באמת נותן תיאורים מלאים של החגיגות האלה מההתחלה ועד הסוף. ההתייחסויות אליהם רבות והשפעתם נמשכה זמן רב אחרי שננטשו מהלוח הרשמי.

המאפיין הבולט יותר של הסאטורנליה היה שחרור פולחני והיפוך חברתי: האדונים נאלצו להגיש סעודות שופעות לעבדים שלהם, ובמשך החגיגות רכוש פרטי נחשף ברבים ושורות כל האנשים היו נטולות מעמד חברתי  

פסלוני חרס או שעווה הוצעו כמתנות נפוצות, משחקים אסורים כמו הימורים או משחק בקוביות הותרו אפילו לעבדים ומשוגעים. הזהות החברתית הרגילה הוסתרה מאחורי מסכות ומשחקי תפקידים

ההנחה הזמנית של זהויות חלופיות היוותה חלק מהותי בהיפוך המעמד במהלך החגיגה

הפרשנות המודרנית שלנו לסאטורנליה (שתיקה, הגבלה, צמצום, מוות, נסיגה, מהות, מבנה, משמעות) מגיעה לקדמת הבמה בחגיגות הפרועות האלו כשאנחנו שואפים להבין מה המשמעות של הסאטורנליה עבור אנשים שהיו בעמדות כוח חברתי

הם איבדו את מעמדם כאדונים, את הגישה היחידה שלהם לטירות שלהם, את רכושם הפרטי, וגם את כל ההרשאות והסמכויות שלהם

 להשתלט על כל הדברים באופן חופשי זה כיף גדול - אלא אם הם כבר היו שלכם...במקרה כזה הסאטורנליה אינה מחזיקה בהבטחה שתזכו במשהו, אלא בהבטחה להפסיד הכל

כאן אנחנו נתקלים במנגנון חיוני שבו נלמדות סגולות, כישורים וכוחות קסם לבני אדם. מארגני הסאטורנליה קלטו את הדפוס הזה של למידה קסומה – וכך טיקסו אותו במסגרת חברתית-ציבורית

הדפוס הבסיסי נותר שלם וקשור עמוק לכוחותיו האסטרונומיות של שבתאי: למידה בתחום הכשף תמיד מתרחשת בדרך הקשה והארוכה

כלומר, מיומנויות או סגולות חדשות יוכשרו בצורה הטובה ביותר באמצעות חווית היעדרותן הקיצונית

לפיכך, לבעלי העוצמה, הסאטורנליה היוותה שיעור כואב במה זה באמת להתכוון להחזיק בכוח - דרך חווית היעדרו (הזמני, המווסת טקסית).